זה לא סיפור, הרבה פחות פיות. המצב שאלפי משפחות וילדים סורים עוברים בחיפוש אחר בית בטוח לחיות בו, רחוק ממלחמה, מסלק אותנו מדי יום בצפייה בחדשות. או שזה לא כל יום? יוניצף מזכיר לנו שיש רבים סיפורי אגדות, סיום עצוב, בכיכובם של הילדים חסרי ההגנה. והם סיפורים אמיתיים.
ילדים בדרך זו משאירים את ביתם מאחור ועלולים לאבד את חבריהם, את משפחתם ואפילו את חייהם. ההערכה היא כי שני ילדים מתים בכל יום במסלול ליוון, והצלת הילדים טוענת כי למעלה מ 1250 ילדי פליטים הגיעו לבדם למדינה ההלנית עד כה השנה. זה אחד הסיפורים שאנחנו רואים בסרטונים, זה של "מוסטפה יוצא לטייל", כשמשפחתו מפוזרת, משאירה אחריו את הצעצועים שלו וללא חברים במחנה פליטים.
הסרטונים האלה שהוכנו עבור יוניסף הם קריקטורות, אך בסופו של כל אחד מהם אנו מגלים שהם סיפורים אמיתיים, חיו ומסופרים על ידי אותם ילדים גיבורים. כמו סיפורו של "מלק והספינה", ממנה סבל מלאק, ילד בן שבע שאיבד את משפחתו. או זו של איבין והכרית שלו, שתמיד עולה שחר ספוג בבכי כי תמונות המלחמה והדרך הקשה מייסרים אותה.
מצבם של ילדי פליטים אינו אופטימי במיוחד. ההסכם האחרון שחתם האיחוד האירופי עם טורקיה מוקיע על ידי הארגונים הלא ממשלתיים ואנחנו מקווים שתלונה זו יחד עם הפעולות שאנשים רבים מבצעים בנדיבות או קמפיינים כמו UNICEF פותחים את עיניהם בפני החברה ומי מכוח יכול עשו יותר כדי לעזור למשפחות.
בהחלט, חלק מהסיפורים אינם מיוצרים לילדים ואנחנו רואים זאת באלה סרטונים מרגשים של UNICEF המראים את המצב הטרגי של הפליטים בכל יום, משבר חסר תקדים שהוא יציאה עצובה ומסוכנת. מצב שאסור לנו, אסור לנו להישאר חסרי יכולת.
סרטונים | יוטיוב
בתינוקות ועוד | תמונה שמרגשת אותנו: התמימות והגדולה של הילדות במשבר הפליטים, "אנחנו לא יכולים לסובב את הראש, צריך לעשות משהו!": אווה קומפס מספרת לנו על שהותה בלסבו עם "רופאי העולם"
