לראיון שלנו השבוע יש טעם אחר, או ליתר דיוק, מנגינה אחרת. היום אנחנו הולכים לראיין את מאי מינז, הזמרת ננה דקונטה, שעומדת לספר לנו על אימהותה האחרונה, לידתה, הנקה ובעיקר על הדרך הנהדרת שבה תינוקה שינה את חייה ועל דרך הראיה שלה את העולם.
היה תענוג לדבר עם מאי ואני מקווה להעביר את המתיקות והפשטות שאמרה לנו, מקרוב, את הרגשות של אימהות שמחה.
מה ייצגה האימהות בחייך?
להיות אמא זו החוויה הכי טובה בחיי.
אני חושב שלא יכולתי להסביר את עצמי בלי שעברתי אימהות. זה השלים אותי ונתן לי נקודת מבט חדשה על החיים, בן זוגי ועצמי. בלי שיש לי את החזון החדש, השלם הרבה יותר, של אימי שלי. הצטרפנו ליותר. כמו כן, מאז שנולד בני אני רואה שלכולם יש אמא שאוהבת אותו כמו שהוא, שאוהבת אותו ללא תנאי. כולם בנו של מישהו.
מה הייתה החוויה הקודמת שלך באמהות או בהורות?
לא היה לי ניסיון רב. אלא שבחודשים האחרונים חייתי מוקפת ילדים ואמהות: האחיות והגיסות של בעלי. יש להם שלושה וארבעה ילדים כל אחד מהם ובכל פעם שאני עם המשפחות שלהם יש שלווה, סבלנות ...
איך הם חיים בגידול ילדיהם?
אין מתח לא חשבתי שזה יכול להיות כל כך פשוט וטבעי.
איך התנהגת כשהבן שלך הגיע?
כשהתינוק נולד לא נתתי לו ללכת לישון הרבה ימים ברציפות. הוא לא רצה לעשות שום דבר אחר מאשר להחזיק אותו, לצפות בחלום שלו, להאכיל אותו, לנקות אותו ... למעשה, עדיין לא נפרדנו לרגע.
מה חשבת או הרגשת שזה יהיה אם ומה היה שונה?
לא ידעתי איך זה להיות אמא. פשוט חזרתי על עצמי שמעתה והלאה תמיד אלווה אותי ישות קטנה שהולכת להיות תלויה בי. פיזית לא הייתי לבד הרבה זמן. וכך היה, התינוק שלי בן שלושה חודשים ועדיין לא נפרדתי ממנו לרגע והוא נהדר. עלי גם להכיר בכך שהוא תינוק שהגיע לעולם בשלום ונדיר מאוד לשמוע אותו בוכה המון. אין לו "התכווצויות" וישן בצורה פנומנלית.
איך התכוננת להריון ובמהלך ההיריון?
אני חושב שקראתי את כל הספרים שנפלו לידי. ואז גיליתי שיש משהו כמו שני בתי ספר הנוגעים לאמהות, לידה, הנקה ... מצד אחד בית הספר הטבעי ומצד שני "הכי קלאסי", לקרוא לזה איכשהו. מכיוון שקראתי את "נשק אותי הרבה" מאת קרלוס גונזלס, אישרתי את עצמי לגמרי ברעיון שבשנתיים הראשונות, אהבה, מתיקות וסבלנות ובעיקר הבנתי שתינוק בוכה, בין השאר, כך שלא תנטוש את זה הדרך זה האינסטינקט שלו, הם לא להוטים לעצבן.
איך היה המסירה שלך?
באשר למסירה הונחה על פי עצתו של ד"ר כרמלה באזה, גיסתי, כה טבעית וכל כך פשוטה, ששתי המשלוחים האחרונים היו אצלם בבית. אני, עם ילדתי הראשונה, לא הייתי מעז כל כך. משהו יכול להשתבש ולא ידעתי מול מה אני מתמודד, אבל כן רציתי להקיף את עצמי באנשי מקצוע בתחום הרפואה עם מגע אנושי וטבעי יותר.
האם רצית לידה טבעית אז?
לאישה נולדו ילדים מאז שהגבר הוא גבר, בואו לא נסבך את זה. רפואה היא לעזור לפתור את הבעיה אך לא ליצור אותה. כל כך הרבה נכנסתי לרעיון הלידה הטבעית שאפילו שכנעתי את עצמי שאני לא מתכוון להשתמש באפידורל. אבל כשהגיע הזמן, כשהייתי שישה סנטימטרים מורחבים ואחרי 24 שעות של התכווצויות חזקות, ויתרתי, בכיתי וביקשתי מהרופא שלי גאיה זוצ'י בבקשה לשים את זה. היא, תומכת גדולה בלידה טבעית, עודדה אותי באומרה לי שיש ליהנות מלידה, אך אם היא "תעלה על גדותיה" בגלל זה יש רפואה. אז הם שמו עלי את האפידורל ומאז זה היה טיול, אם כי הגירוש היה איטי וקצת יותר קשה בגלל הרגישות.
אני לא משנה בשום דבר בעולם את מה שהרגשתי, שלא הייתי יודע להסביר, כשהתינוק שלי היה חם, רטוב ונדבק לגופי, נאנח מאוד מאוד קצר.
אני עדיין מתרגש כשאני זוכר את זה. לעולם לא אשכח. וגם בלי דמעה. אין טעם. העיסויים עובדים.
איך אתה חי את ההנקה שלך?
אני חושב שהנקה היא הדרך הטובה ביותר לקשר רגשית עם התינוק. אני מאכיל אותו לפי דרישה, בכל זמן ובכל מקום. זה פרקטי, נקי וקל. אל תכינו בקבוקים. זה היה פשוט וטבעי ולמרות שהיו לי שני דלקת בשד עם חום גבוה מאוד, הם לא נמשכו יותר מ 24 שעות כל אחד מהם ולמרות שהיה זה כואב, הדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיה הייתה להניק ולהוציא חלב, בדיוק ההפך ממה שאתה רוצה, אבל זה עובד.
"היה לי כל כך הרבה מה לתת לך" הוא השיר של אמהות שלא זכו לראות את ילדיהן גדלים, מה אתה מרגיש לגבי זה?
אני יודע שהשיר נבחר כמזמור לטובת החיים. מאז שנכנסתי להריון ובני נולד אני מאמין שילד הוא ברכה מאלוהים או מתנת חיים, כמו שכולם רוצים, אבל תמיד יש מקום לילד, מה שלא יהיה. הבעיות ייפתרו. אין דבר חשוב יותר בחיים מאשר החיים עצמם. לומר זאת בפומבי אני יודע שאיבדתי עוקבים רבים, אבל לא אכפת לי, כי כאמן אני חופשי לחוות את דעתי ואינני כופה את דעתי על אף אחד.
הפסקת לעבוד כדי לטפל בתינוק שלך?
יש לי את המזל הגדול והזכות הגדולה שיש לי עבודה מאוד מעצבת. אני יכול לתזמן את לוח הזמנים שלי באופן חופשי, אני לא עובד במשרד ואין לי יותר בוסים מהציבור. זו הסיבה שאני יכול ללכת עם התינוק לכל מקום ומעולם לא הפסקתי לעבוד. כרגע אני מכין אלבום חדש. אני הלחנתי את זה לאורך כל ההיריון, ולבסוף, אנחנו בשלב שלפני הייצור. אני באמת רוצה שהבן האחר שלי ייצא בקרוב. אני חושב שאם הכל ילך כשורה, האלבום יהיה מוכן לתחילת השנה.
איך תתפייס בין הורות ותעבוד בהמשך?
אנסה לקחת את הקטנה לעבוד איתי ועם מישהו שיעזור לי כשאני לא יכול להשתתף ישירות.
ספר לי על בן / בת הזוג שלך, איזה תפקיד יש בהורות?
אני אוהב לכבד את הזמנים שלו והוא מכבד את שלנו. אני חושב שהעבודה החשובה ביותר שלו עם התינוק עדיין לא הגיעה. אם כי טוב לדעת שזה קרוב למה שאנחנו צריכים. הוא אוהב לשחק עם התינוק בבוקר בזמן שאני מתכונן והוא אוהב לישון בזרועותיו בלילה כשהוא חוזר מהעבודה.
מה אתה מנסה להציע לתינוק שלך בטיפול?
אני מנסה לשדר אופטימיות, אושר וביטחון. אני מנסה לגדל אותו בסביבה רגועה, מוזיקלית ושקטה.
האם העולם ישנה את האופן בו אנו מגדלים את ילדינו?
כמובן שהעולם ישתנה
כשננה דקונטה הייתה אם ב -14 ביוני האחרון, אני זוכר את הרגש שאיתו גיסתה, ד"ר קיקה באזה, סיפרה לי על האירוע ועל הטיפול בו הגיע בן אנוש חדש לעולם. עד עכשיו להיות מסוגל להעביר את היופי של אותה חוויה, איתה אני בטוח שאתה מזדהה, אהבתי אותה ואני מודה לך מאוד מותו של דקונטה לאחר שהעניק ראיון זה לתינוקות ועוד. וזה נכון, מאי, להיות אמהות זו החוויה הטובה ביותר בחיים.
