חואן חוסה, אב שנחוש להזיז שמים וארץ למען מטרה שהוא נחשב הוגן, יוצא בתקשורת לבקש את תיקון החוק ל לקבור את ילדך שטרם נולד
החוק מעניק זכות זו לתינוקות שטרם נולדו עם יותר מ 180 יום (6 חודשים) להיריון, אולם אשתו לקתה בהפלה בבית לפני אותה תקופה, 71 יום (10 שבועות) להיריון.
מאחר שלא ידע את המזימה המשפטית, כשהאב עובר בידיו, החליט האב לשמור אותו בפורמלדה עד שלמד מה לעשות עם זה. אבל הוא נתקל בוואקום משפטי שמונע ממנו לקבור את בנו שאותו כינו מיגל.
בהתחלה הוא חשב לתרום אותו למדע, אך כאשר התייעצה עם הגינקולוג המטפל באשתו, היא הציעה, בחוסר רגישות מוחלט, לזרוק אותה.
הם גם יעצו לו לקבור אותו בגינה, אך ההורים אומרים כי כלביהם קבורים בגן ומאמינים כי בנם ראוי לטוב יותר.
אם ההפלה הייתה מתרחשת בבית החולים, כמו הפלות קודמות שסבלו בני הזוג, יתכן שהם לא היו מעלים אפשרות זו (למעשה בבית חולים אף אחד לא שואל או נותן את האפשרות להורים, זה פשוט מושלך כחומר פסולת אורגני), אך ההשפעה של הבאתם של בנם בידיהם הניעו אותם הגן על כבודך.
האב מכיר את עצמו כקתולי, אך מחשיב ומדגיש באופן מלא כי היכולת לרשום בן על שמו ולקבור אותו (גם אם לא נולד) זו זכות שהיא חורגת מהדת. זה עניין של אנושיות.
מאומניטה, הבלוג של זוג שאיבד את בתם שטרם נולד, נלחם גם כן למען אותה מטרה. בוודאי שיהיו הרבה יותר הורים שעברו מצב דומה או שקלו את גורלו של תינוקם לאחר הפלה.
אני מקווה שההורים האלה מתגברים על החסרונות החוקיים אליהם לקבור את בנך כפי שמגיע לו. כמו כן, כך שמקרים כמו אלה משמשים למניעת מוות לפני לידה מלהיות נושא טאבו וכמובן, לדרוש א רגישות רבה יותר לפני מותו של בן, למרות שהוא לא נולד.
