בפרק השני הזה של הערות מילדים צעירים בחרתי את 6 המשפטים האלה שבהם ההורים הם גיבורים משותפים וסובלים מהצלילות וההעזה המילולית של ילדיהם:
ליום האב פרן הכין גלוי לאביו שאמר: "אבא, אני כל כך אוהב אותך. אתה האבא הטוב בעולם, וכשתמות, אני אביא לך את הפרחים הכי יפים שאני מוצא " פרן, בן 8
ברגע של רוך אביה של לורה אמר: "בתי, לעולם אל תגדל." היא ענתה: "אבא, אני לא אשמה: זה האוכל" לורה, בת 4
לורה הייתה עם אביה בזמן שלקח כסף מהקופאית. ופתאום הוא פנה לאנשים שבתור הקופאית ואמר: "לאבי יש מזל מאוד, תמיד יש לו פרס" לורה, בת 7 מתוך מחשבה שאיש לא הקשיב להם, שאלברטו שאל: "איפה אבא?" אחותו מª נייבס השיבה: "טוב, אני לא יודעת." אחרי כמה שניות אמר אלברטו: "הוא ימות." ואחותו ענתה: "לא, לא ... הוא לא מת; אם לא, הכל יהיה מלא בדם " מª נייבס ואלברטו, בני 8 ו -5 מריה השאירה מכתב לאביה בלי שום סיבה מיוחדת בה כתבה: "אתה האבא הטוב בעולם. אני כל כך אוהבת אותך. לפעמים אתה הולך עם מלח, אבל לכל אחד יש את המנהגים שלנו " מריה, בת 5 אביה של אלבה לקח אותו יום אחד הביתה והשאיר את המכונית חונה קשות, והילדה שאלה אותו: "למה אתה לא מחנה את המכונית היטב?" האב השיב: "כי אני מחזיר אותך הביתה ורץ לחדר הכושר." אלבה שאל שוב ושוב: "ומה אתה הולך לעשות שם?" "ובכן, שרירי רגליים וחזה", ענה אביו. והילדה אמרה: ולמה לא תסתלק ותעשה ככה רגליים קטנות? " אלבה, בת 7
