ישנם המון מצבים בהם אפילו בלי כוונה אנו לוחצים על ילדינו ללמוד כיצד לעשות את הדבר הזה או אחר, החל מהזחילה, הצעדים הראשונים ועד פיפי לבד, ישנים כל הלילה במתיחה או הסתגלות לחדר הילדים.
החוויה כאם לימדה אותי שיעור שאני מנסה ליישם, אם כי לפעמים זה לא כל כך קל, הנחת יסוד שנראית חיונית בחינוך הילדים: לא להכריח אותם לצמוח מוקדם.
אל תכריחו אותם לעשות צעד כאשר הם לא מוכנים, או להתעקש להסיר את החיתולים שלהם כאשר הם עדיין לא בוגרים לעשות זאת. לאפשר להם להתפתח בקצב שלהם הוא אחד המפתחות לבטון הערכה עצמית וביטחון עצמי.
אותה מאניה שההורים צריכים לומר שהילד שלנו היה הראשון לעשות את זה או זה לא הגיוני. לא זו הסיבה שילדינו טובים מאחרים. עדיף שילד ייקח קצת יותר זמן ללכת מאשר אחר ללבוש שוב חיתולים מכיוון שהוא לא היה מוכן לעזוב אותם.
אחת העצות הטובות ביותר שיכולתי לתת לכם היא שלא תמהרו את ילדיכם לנקוט בחמישה צעדים לא בטוחים כאשר הם רק מסוגלים לנקוט אחת ולנדנדה, האבטחה עדיפה על פני המהירות.
תן לילדיך שבמוקדם או במאוחר הם יעשו את הדברים התואמים לשלב האבולוציוני שלהם, תכבד את זמנם.
באופן הגיוני, עלינו לשלוט בהם. זה לא יהיה נורמלי אם ילד בן שנתיים לא הלך או שאחד מארבעה לא יאכל לבד, אם לומר דוגמא. אך אם לא הייתה לו בעיה, הילד בסופו של דבר יעשה זאת.
אני חושב שזו עצה טובה לזכור, שאני לא נותנת כ"מורה "אבל היא הצעה שאני חולק כאמא בשבילך לעשות מדיטציה.
לימוד לכבד את זמני ילדינו נראה לי חשוב הן בשנים הראשונות והן בשארית חייהם.
