הנטייה הרגשית הנכונה וההכנה הטובה יהפכו את הקריאה בקול רם לחוויה נפלאה שנינו וגם אנחנו יעשירו אותנו מאוד. כעת נראה כמה היבטים מעשיים לגבים כיצד לקרוא בקול לילדים.
התלהבות בשיעורי בית
כשאנחנו הולכים ל לקרוא לילד סיפור נוח שנכיר, בעבר, את הסיפור וכמובן, שאהבנו את מה שקראנו.
מצד אחד נימנע מלהיות לא אהוב על ידי בחירת ספר שאינו מתאים לטעמו או התבגרותו של בננו ומצד שני נוכל לבצע טוב יותר את משימת הקריאה בקול רם. זה הכרחי אנו נרגשים ממה שאנו קוראים לכם.
בתחילת הקריאה עלינו להפסיק ללמוד להיות מודע על תנוחת גופנו, המראה והביטוי שלנו, הקשר החזותי שלנו עם הילד והאופן בו אנו מכוונים את הגוף אליו, כך שאנו משדרים קרבה, נוכחות פתוחה אליו ותחושת רגיעה.
וכאשר אנו מתחילים לקרוא אנו חייבים תקשיב לנו וגם הופכים אותנו למודעים לקצב, הטון והקצב של המילים שלנו. אנו הולכים לעשות משהו חשוב וכדאי לעשות זאת היטב.
אין דרך יחידה לקרוא סיפור טוב, כל אדם יעשה את זה אחרת, אך אם יש הנחיות כלליות שכולנו צריכות לפעול עליהן: אקספרסיביות, מילה טובה ורגש.
קורא בקול
הקול שלנו הוא מוסיקה באוזני ילדינו מתי אנו קוראים להם סיפור בקול רם. הקול וההשהיות והדגש ששמנו יוצרים מנגינה שבמיוחד עם הקטנטנים, תהיה מזוהה באופן בלתי-מסיסי עם הסיפור, עד כדי כך שנוח לעקוב אחר אותם דפוסים מלודיים בכל קריאה חוזרת.
אם נדגיש את קו הקריאה המלודי, הילד יזכור טוב יותר את דבריו וההיסטוריה שלו, אפילו ליהנות מאותם צלילים ומקצבים יהיה חלק מההנאה כשנקרא שוב.
למעשה, קריאה של סיפור בקול רם היא ייצוג אומנותי, וגם ביטוי קול וגם גוף הם חלק מההצגה. בטיפול באספקטים אלו אנו יכולים להפוך את הסיפור לאירוח הרבה יותר מאשר אם אנו קוראים באופן לינארי או לא מפורש.
המבט
סיפור שקוראים איתו המבט כמו עם העיניים ועלינו לנצל את ההפסקות בכדי לשמור על קשר עין עם הילד, ולהעביר כמה אנו נהנים מהפעילות.
אך עלינו להשתמש גם בעיניים כחלק המביע ביותר בגופנו ובפנינו. בעינינו נעביר את הרגשות שהם חלק מהסיפור: הפתעה, פחד, שמחה, ספק, הרפתקה ...
הקול
ברור שאנחנו חייבים השתמש בקול כדי להעביר את הרגשות והמצבים של הספר, אך אין הכרח גם ליפול להיסטרוניסטים. עליכם לסמן כל היבט של הסיפור ולנסות אותו ברגשות, מה שהופך את הקריאה למושכת יותר.
עצה מדויקת, אל תשתמש בקולך בנימה ילדותית או פטרנלית מוגזמת. הילד מקשיב לנו ואנחנו יודעים לקרוא, אבל הוא לא טיפש, הוא הקהל שלנו.
עם הקול אנחנו גם מספרים. כאשר הסביבה שותקת, כמו כאשר ילדים עוברים ביער, אנו נלחיש. כאשר סכנה מתקרבת, נשתמש בנימה מהדהדת וכאשר הגיבורים עומדים בפני אי הוודאות, נסמן אט-אט את משמעות הביטוי. זה לא הכרחי להיות שחקן נהדר, רק תנו למחבר להדריך אותנו עם העלילה עצמה והטקסט.
לכל דמות מגיע קול משלה, אבל לא בצורה מגוחכת. אוגרה, שדונה, פיה טובה, האם החורגת הרעה, הילדה העליזה, החייטה האמיצה הקטנה ... לכל אחת תהיה נימה אחרת ובדרך זו הסיפור הופך לתיאטרון והילד יהנה ממנו מאוד, ילמד לזהות לכל דמות בצורה מושלמת.
עלי לומר לך שהנושא הזה, ככל שאני מעמיק יותר, נראה לי יותר ויותר מעניין. אני לא גמור, מחר נדבר על היבטים כלליים של קריאה בקול ומה זה יביא לילדים שלנו שאנחנו מתרגלים אליהם קרא אותם בקול רם.
