לאחר שהכרנו בפני גיים לפני מספר ימים והבטחתי לכם כמה שורות המסבירות פרטים נוספים על הרגע, היום אדבר על לידה. אני לא אכנס יותר מדי לפרטים, כי אין יותר מדי פרטים להכנס אליהם. בואו נגיד שבקיצור, זו הייתה הלידה שכל זוג ירצה (פחות או יותר, חלקם ירצו ללדת בלי שהם יבינו דבר וזה גם לא היה ככה).
בבוקר 22 במרץ, התכוננתי לצאת לעבודה תוך כדי הלבשת הזקן, שכבר היה ער בערך בשבע בבוקר. מרים אמרה לי מהכיור שאני מוזגת את התקע הרירי, דבר שלא עשיתי עם אף אחת משתי המשלוחים הקודמים.
דקות לאחר מכן החל להרגיש כיווצים, בזה אחר זה, ושבר מים. וגם בלידות קודמות לא היו מים שבורים, כך שזה היה חידוש נוסף עבורנו. הצירים התרחשו כל 2-3 דקותזמן בו עשיתי ככל שיכולתי כדי לסיים את ההכנות והגמרתי להכין את הילדים (די לחוץ על התלבשות בתשלומים והשאיר את הילדים מוכנים למתי שחמותי הגיעה, רצה מצד אחד לצד אחר להגיע ל זמן לעסות את גב מרים במהלך התכווצויות).
אחרי שעה בבית הלכנו לבית החולים
בשעה שמונה וחצי בבוקר אמה של מרים הגיעה והלכנו לבית חולים. נאמר שהאידיאל הוא שמישהו יחכה בבית כל עוד אפשר ללכת להתפשט ולא להגיע מוקדם מדי לבית החולים, בסיכון להפיל ולהפסיק את הלידה, אך במקרה שלנו, ההתכווצויות היו כה רצופות וכל כך עזות עד שנראה שהדבר חמור (השתכרתי לא פעם כדי לראות אם הילד הכתיר, כי הוא לא זכר את הצירים האלה בבית וכן כן בבית החולים כשארן עמד להיוולד).
הגענו בערך בשעה 8:45 לחניון ולקח לנו קצת זמן להגיע לקומת היולדות כי הצירים היו אפילו יותר קבועים. סוף סוף הגענו (היא אמרה לי שהיא לא תוכל להגיע), הם קיבלו את פנינו, הסתכלו ואמרו: "זה ייוולד עכשיו".
בשעה 09:41 דקות הוא היה איתנו
וה"נולד עכשיו "היה באמת" ייוולד עכשיו ". התבקשתי לקבל את כרטיס האישה ההרה ואת הבדיקות האחרונות, הם הלבישו אותי בכמה חותלות, חלוק וכובע ומרים, ובכן, היא הסירה את בגדיה באולם היולדות (שם נכנסים רק מיילדות ובן זוגם) נשארת עירומה כי הכל הפריע לו. הוא נתן להם יותר צרות ממרים והם גרמו לה ללכת לחדר הלידה כדי "לבודד" את עירומה.
נכנסתי איתה ואחרי כמה הצעות וסחטות, לאחר שלא הגעתי בזמן לומר "עכשיו בשעה" בזמן שהוא עוזב, כך שזה לא היה טראומטי מדי לכאבי המין שלו, גים נולד. למזלנו למרות הפחד הראשוני, לא היו קרעים או פציעות (אשתי, כמובן, מלאת אושר על כך שנולדו לי 3 ילדים ועל כך שלא סבלה מאף פרקיוטומיה או דמעה).
ובעשר עד עשר, כמו מי שקם בלי לדעת מה לעשות ומחליט ללדת בלי למצוא מישהו בתור, היינו מרים, גיים ואני באולם היולדות, מחכות לליווי לחדר.
הלידה החלומית
כשאנשים שואלים אותי איך היה המסירה, אני תמיד אומר את אותו הדבר: אם נתחיל לתכנן זה לא מסתדר טוב יותר. היא ישנה בשלווה כל הלילה. הוא קם לאחר שנח מוכן ליום חדש ולפתע נכנס לעבודה. אמה נשארה עם הילדים בבית, מוכנה לבלות איתם את היום והפתיעה ששעה לאחר מכן אמרנו לה שהיא כבר נולדה.
סחבתי את התיק שלי עוגיות ודברים לעקיצות במהלך היום ונפרדתי כמה שפחות ממנה, אבל זה לא היה הכרחי מכיוון שזה לא היה עניין של שעות, אלא "זמן".
בשעה שתים-עשרה לערך, עם כל מה שהיה במקום, המסמכים הראשונים סודרו, מרים שקטה והילד יונק, הלכתי לחפש את האחים של גים לפגוש אותו. יאללה ארבע שעות אחרי שיצאנו מהבית, חמשנו היינו שוב ביחד.
אם אי פעם הייתי צריך להביא ילד נוסף הייתי בוחר להיות זהה לזמן הזה. אבל לא, לא יהיו לי יותר (למרות שאנשים מעודדים אותי ללכת למצוא את הילדה, כי כמובן שהפעם "נכשלנו").
