החוויות שלנו

כידוע, יום האם מתקרב ועם המניע הזה של תינוקות ועוד רצינו להזמין אמהות בלוגריות שונות לכבד אותן בימיהן, ודרכן, לכל האמהות. אנו רוצים לדעת מקרוב את אותן נשים ואמהות שעומדות מאחורי כל בלוג, והיום האורחת שלנו היא כרמן, סופרת לה גלינה פינטדיטה, שהובילה, בין היתר, לרבים לקרוא לה בחיבה גלינה, גליניטה או גלי

מכיוון שבעוד כמה ימים נחגוג את יום האם, מתינוקות ועוד רצינו להזמין את האמהות הבלוגיות המשפיעות ביותר לכבד אותן בימיהן, ודרכן, לכל האמהות. אנו רוצים להכיר לעומק את הנשים והאימהות שמאחורי כל בלוג, ולכן האורחת הראשונה שלנו היא מליסה, מחברת הבלוג Madre Madre.

היום אנו רוצים להזמין אתכם לספר לנו על החוויה והסיבות להעמיד את הבנות בהמתנה כאשר הן תינוקות, שכן נושא זה יעסוק בשאלת השבוע שלנו. זו שאלת השבוע שלנו: האם שמלת את בתך בשעה שהייתה תינוקת? פירסינג של אוזניים של בנות כשהן תינוקות והפיכתן להמתנה הוא מנהג מורחב בחברה שלנו שיש בו מגנים ומלעיזים.

אם יש משהו שמבריח אותי מהתיאוריה הידועה בכינוי "רבייה של התקשרות" זה השם. לא הייתה לי שום בעיה אם הפילוסופיה החינוכית הזו הייתה מכונה "הורות בולבי" לכבוד אחד המרשמים שלה, או ההורות של Machupichu, למשל. מה שלא מוצא חן בעיניי הוא הגורם ההדרה שמרמז עליו כשיפוט שקט.

רק חגגנו את יום החלומות המאושר ודיברנו על אימהות שלא יכולות יותר. היום מה שיש לי להגיד לך יהיה משהו שלא ראוי לשום מפלגה, אלא כשמישהו מחליט להפסיק לחיות את זה, אני אומר לך על יום החלום הלא מאושר. ולא, אני לא מתכוון לילדים שבסופו של דבר מתפטרים שההורים שלהם לא באים כשהם בוכים בלילה כי הם זקוקים להם, אלא של אמהות (ואולי אבות, אם כי לא ידעתי שום בטוח באופן אישי שגם הם קיימים) שעוברים לילות מחרידים והם יכולים לשקוע בצער על שנכנעו לבן זוגם ולא כופים את מה שהאינסטינקט מכתיב להם, שילדיהם זקוקים להם בלילה והם זקוקים לילדים, שרוצים להניק במשך שנים, שלא רוצים לקחת אותם לחדר ילדים או לבית ספר בו ילדיכם אינם מרוצים.

לא קל לכתוב את זה היום. מישהו שאהבתי מאוד נעלם. כשמישהו עוזב, אתה לא יכול שלא לחשוב שאתה יכול, היית צריך להיות מסוגל לעשות משהו, לגלות עד כמה הייאוש שלך, העייפות שלך, הייסורים שלך. זה כבר לא מועיל לה, אבל אני מקווה שמשהו יכול לעזור לאמהות שמרגישות שאינן יכולות לעשות זאת יותר.

הבאת הפרעה לעולם בכדי לגרום להם להבין קצת יותר מה זה, בלי להשתמש בשפה טכנית מדי, זו לא משימה קלה. עם זאת, מדי פעם אנו מוצאים תכשיטים קטנים, כמו הסרטון של האקדמיה למומחים או ייצוג יפהפה זה של עולמו של ילד עם הפרעת ספקטרום אוטיזם.

כששואלים אותי לגבי חינוך ביתי או חינוך ביתי, רוב ההורים מודאגים מחסרונות אפשריים, אבל אני חושב שחשוב לדבר גם על הדברים הנהדרים שחינוך ביתי הביא לחיינו. לכן היום אני אומר לכם את שלושת הדברים הטובים ביותר שהחינוך הביתי העניק למשפחתי.

אני בדרך כלל לא מדבר על ביקורים אצל הרופא או האחות של צאצאי הקטן כי כמעט אף פעם אין משהו ראוי להסביר ומכיוון שככלל, הם בדרך כלל לא מנסים לשנות את המנהגים שלנו, גם בגלל שהם כבר מכירים אותנו ובחלקם בגלל שהם לא תמיד אנו אומרים את כל האמת. אולם ביום חמישי האחרון עברנו לסקירה בת 9 חודשים עם גים (זו שבתמונה, כן) וביקרנו אצל אחות שלא הכרנו.

לאחרונה קראתי הצהרות של אקס-אפנסור של הקטין והפסיכולוג חאבייר אורה, בהן ייחס את ההתאבדויות ואת בעיות הסמים של צעירים להגנת יתר של הורים והציע הרבה קשרים חברתיים עם אנשים קרובים להיות מאושרים יותר. ואני תוהה, אושר, איפה הם איבדו את זה כשהיו ילדים?

בכל פעם שסוף הקיץ מתקרב, עולים בראשם כל אותם זיכרונות מחופשת ילדי. בלתי נשכח, מיוחד, קסום. ועכשיו, ביום האחרון של אוגוסט, זה כשהם נעשים יותר אינטנסיביים וכשאני רוצה לעזור לך להציע נוסחאות נוספות כך שילדיך ישמרו גם על הזכרונות הבלתי נשכחים של קיץ שמסתיים.

הילד החייכן הזה בתמונה הוא ג'ון, בני בן השש, שלפני יומיים הפתיע את כולנו בארוחת הערב כשפתאום הוא אמר לנו: "שן זזה!" לצורך קריאה, בוודאי תחשוב שהוא אמר את זה בהתלהבות וחוסר סבלנות, אבל שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת, הוא פחד והפחד עוד יותר כשאמרתי לו שזה נורמלי וכולם הולכים ליפול ("מה? מה?

אחרי שיש לי גים, ילדתי ​​השלישית, יש אנשים שמעזים לשאול אותי, חוששים לענות שכן, אם יהיו לי עוד ילדים. הרוגע והשלווה עולים על פניהם כשאני עונה לא, שזה כבר הוחלט, החליטו, מכמה סיבות, ספציפית שמונה, שאותם אסביר עכשיו: למה אני לא הולך להביא ילדים נוספים.

ברגע שהתקבלה ההחלטה לארגן את קונגרס האימהות הרב-משימתית הראשון, כפי שאמרתי לכם אתמול, ועם הרעיון הברור שהאימהות לא רק משנה את חיינו, אלא יכולה לעורר אינטליגנציות, חוזקות ויכולות יוצאות דופן בהן שכבנו בעבר, הגיע הזמן לרדת לעבודה ולבחור את הדוברים והארגונים שרצינו להיות נוכחים בהם.

כפי שהודעתי, הייתי בין מארגני הקונגרס הלאומי הראשון ליולדות רב-משימות שהתקיים ב -9 וב -10 ביוני בגנדיה. היום אני רוצה לספר לכם את רשמיי ולהסביר איך נולד הפרויקט הזה ואיך התנהל הארגון שלו. במשך זמן מה חשבתי על כמה נחוץ כדי להראות את האימהות ולהשמיע קולות לאנשים הפועלים כדי להבטיח שאמהות ומשפחות יחזרו על עצמן כמובילות של שינוי חברתי ושגשוג.

אני כמעט לא זוכר איך זה לטייל כזוג. במשך ארבע שנים המשפחה גדלה, ולמרות שלא תמיד קל לנסוע עם ילדים, לא ויתרנו על ידיעת יעדים חדשים. אבל, אחרי הטיול האחרון שלנו לפורטו, אני תוהה, האם אתה יכול לנסוע עם יותר משני ילדים קטנים?

לפני כשבעה חודשים התחלתי לכתוב סדרת ערכים הקשורים ל"הריון "השלישי שלי, שציטטתי מכיוון שברור שהאישה ההרה היא לא אני. הסברתי לך מה היו הרגשות הראשונים שלי, אמרתי לך שיוד נראה כי הוא האשם באי הנוחות של אשתי (למרות שבועות לאחר מכן היא שוב הייתה חולה בלי לקחת אותה) ומה החששות שלי לגבי המצב הנוכחי, הצגתי לך את גים באולטרסאונד כשגילינו שהוא ילד, סיפרתי לך על ההמתנה כשנשארו מספר שבועות והסברתי שאני מתכונן לסוגריים חדשים בחיי שבהם הזמן הפנוי הקטן שנשאר עם שני ילדים ממש הולך להיעלם שוב, עם בואו של גיים.

אני רוצה לחלוק הקלה מהסוג הזה שאני חשה כבר שבועיים מאז שבתי הצעירה עזבה את החיתול. זו תחושה מוזרה אחרי שבע שנים וחצי (ברציפות) של החלפת וקניית חיתולים. אני יכול לומר רשמית שמבחינתנו שלב החיתולים נגמר. אומרים שעכשיו אתה מתחיל ליהנות מאמהות חופשית יותר, אבל אני לא חושב שחופש קורה בכך שאתה מפסיק להחליף חיתולים בכלל.

ביום ראשון האחרון גים התגלגל 34 שבועות בתוך הבטן. בשבוע ה -35 וכמה ימים נולד אחיו ארן, כך שאנחנו מקווים שההיסטוריה לא תחזור על עצמה וגואים הקטן יימשך עוד כמה ימים. היינו אצל הגניקולוג לפני מספר ימים ולמרות שיש לי את חריטת האולטרה-סאונד אין הרבה מה לראות, בעיקרון מכיוון שבשלב זה בסרט הם כבר כל כך גדולים שרק חלקים של חלקי גוף נראים ובכלל, זה נראה מעט דבר.

בתי בת השנתיים נפרדה מהמוצץ. אני אומר שזה לא היה צפוי מכיוון שאולי אנו רגילים לחזור על תוכניות עם הילדים, וחשבנו שזה יהיה יותר מסובך מאשר עם המבוגר. אבל זה היה פרידה מרצון ולא צפוי מהמוצץ. אחרי שפינק כמה מהמוצצים שלו עם שיניו, היינו צריכים לתפוס את אחותיו שעדיין שמרנו.