אחד הדברים הקומיים ביותר, כמו גם האבסורדיים מעט, שקורים כשבני זוג מולידים תינוק זה ביום השני האב נעלם מהמפהעמוס בניירות וסבלנות, לעשות אלף וניירת אחת בכדי לרשום את התינוק, לרשום אותו בביטוח לאומי, לבקש חופשת הורים ואמהות, לבקש עזרה בלידה (צעד זה לפני מספר חודשים ההורים חוסכים זאת מכיוון שכבר אין הרבה עזרה) ומבקשים זמן אצל רופא הילדים לבדיקה ראשונה לאחר שעזבו את בית החולים.
אני לא יודע איך היה זה להורים שקראו אותנו, אבל במקרה שלי, ומאחר והקיצוצים עובדים פחות עובדים, היום בו הייתי צריך לרשום את גים לפני שנה וחצי זרקתי את עצמי כל הבוקר בבית המשפט, עצבנה וחשבה שאהיה יותר טובה בבית החולים עם אשתי והילדים שלי (ושלקחתי אחד כזה, מאשר עדיין, כי שמרנו אחד על השני בחברה). העובדה היא שלבסוף מישהו חשב להקל על ההורים קצת יותר, מכיוון שהממשלה אישרה אמצעי לפיו תינוקות שזה עתה נולדו עשויים להירשם ישירות לבית החולים בו הם נולדים.
עם שינוי זה, בתי החולים הם אלו שמשמשים כחלון בין האב למרשם האזרחי, ואוספים את כל נתוני הילודים שיישלחו לרישום. האמצעי הוא חלק מהצעת חוק מקדמית שתאמץ שורה של שינויים במטרה לתקן את פעולת מינהל המשפט והרשם האזרחי, מה שמאפשר שתי לידות וגם מקרי מוות יכולים להתבצע באופן אלקטרוני ממרכזי הבריאות.
כדי להירשם, על ההורים לחתום על טופס ההצהרה הרשמי, אליו יצורף הטופס המוכיח את הלידה. שתי הטפסים ינוהלו על ידי בית החולים כדי להעביר אותם למרשם האזרחי. אם לא ניתן לבצע הליך זה בבית החולים, ההורים יוכלו לרשום את התינוק באופן המסורתי בימים שלאחר מכן, כמו עד כה.
כמו שאמרתי, עם ג'ון וערן הדבר היה די מהיר ונראה, כיוון שידעתי שהבוקר אבוד כן או כן, לא היה אכפת לי לחכות זמן מה ואז ללכת למקומות אחרים. אצל גים, השלישי, כשציפיתי שהקידום של הטכנולוגיה והניסיון, שגורם לדברים להשתפר עם השנים, גרם לדברים להתקדם מהר יותר, גיליתי שאני צריך לחכות הרבה יותר והסתכלתי מופתעת כי המערכת הייתה ארכאית בדיוק כמו לפני שנים: הספר המשפחתי עדיין נכתב ביד. נו באמת, שהמסורת של אבא שנערך בבית המשפט התגשמה בסופו של דבר לקחת את הקציצה הכחולה.
כעת הממשלה החליטה לנתק את המסורת של חטיפת אמהות, רק צריך לדעת אם במקום החוברת הם סוף סוף יתנו להורים מסמך מודרני ואקטואלי יותר.
